דב זלצר - אבי המחזמר הישראלי המקורי

פרופ' משה זורמן

ישנם רגעים בתולדות האמנות שבהם מפגש אנושי יוצא דופן ואקלים תרבותי מתאים יוצרים הישגים נדירים שלא התאפשרו בנקודות זמן אחרות. כזהו המפגש בין גיורא גודיק המפיק, דב זלצר המוזיקאי ומדינת ישראל של שנות השישים - אופטימית, אנרגטית, חולמת.

דב זלצר יצר בשנים אלה את התשובה הישראלית לז'אנר הפופולרי של המיוזיקל (או בכינויו העברי - המחזמר). המחזמר, שהוא התוצר הבולט של הבמה והסרט המוזיקלי האמריקני, יצר עולם פלאי של אשליה וזוהר, הציג וירטואוזיות נדירה של מְבצעים שהם זמרים, רקדנים ושחקנים, והשאיר אחריו שפע אדיר של מוזיקה פרי עטם של גרשווין, קול פורטר, ... המשך »

דב זלצר - אבי המחזמר הישראלי המקורי

פרופ' משה זורמן

ישנם רגעים בתולדות האמנות שבהם מפגש אנושי יוצא דופן ואקלים תרבותי מתאים יוצרים הישגים נדירים שלא התאפשרו בנקודות זמן אחרות. כזהו המפגש בין גיורא גודיק המפיק, דב זלצר המוזיקאי ומדינת ישראל של שנות השישים - אופטימית, אנרגטית, חולמת.

דב זלצר יצר בשנים אלה את התשובה הישראלית לז'אנר הפופולרי של המיוזיקל (או בכינויו העברי - המחזמר). המחזמר, שהוא התוצר הבולט של הבמה והסרט המוזיקלי האמריקני, יצר עולם פלאי של אשליה וזוהר, הציג וירטואוזיות נדירה של מְבצעים שהם זמרים, רקדנים ושחקנים, והשאיר אחריו שפע אדיר של מוזיקה פרי עטם של גרשווין, קול פורטר, אירווינג ברלין, ג'רום קרן, ריצ'רד רוג'רס ועוד.

שנים נמנע התיאטרון הישראלי מהתמודדות עם המחזמר מחמת ההשקעה הכספית הגדולה, חוסר במבצעים מתאימים או חוסר בכותבים בעלי ניסיון שיכלו לעמוד באתגר הגדול. דב זלצר היה הראשון (לצד סשה ארגוב, אולי) שהתמודד עם הז'אנר והפך אותו ליצירה ישראלית מקורית ומרתקת. זלצר יצר, בדומה למלחינים האמריקנים הגדולים שאת שמותיהם הזכרתי, גוף של שירים ששירתו את המחזמר בגרסתו הבימתית או הקולנועית, אך המשיכו את חייהם גם לאחר שההצגות ירדו ונשכחו - שירים שהפכו לחלק מהקלאסיקה של המוזיקה בישראל.

מה סוד הקסם הזלצרי?
בראש ובראשונה יצר זלצר מיזוג נפלא בין השפה המוזיקלית לטקסטואלית. המוזיקה הוסיפה את תמונת הנוף הצלילי שהתאימה לזמן ולמקום המתוארים על הבמה בצורה מושלמת. הבה נבחן כמה דוגמאות:

בשיר "יש מקום" מתוך "קזבלן" מתואר העולם האידילי של בית אבא על ידי מלודיה המטפסת מעלה (דוגמת "אי שם מעבר לקשת" מתוך "הקוסם מארץ עוץ") וכמו מחפשת את דרכה לעולם שאבד מעבר לים. המנגינה נתמכת בהרמוניה כרומאטית עשירה ויוצרת רקע המרחיק אותה מהמציאות הישראלית הקשה שבה מצוי גיבור הסיפור.
ומאותו המחזמר נזכיר גם את "תרד ממני, קזבלן", שיר דרמטי נפלא שבו משתמש זלצר ברצ'יטטיב (מעין דקלום) המאפשר לגיבור לזעוק את זעקתו בכוח גדול. וישנם, כמובן, גם השירים ה"עממיים" יותר, כמו "כולנו יהודים" ו"כל הכבוד", המשלבים את הסלסול המלודי המזרחי עם מקצב ריקוד ההורה ושאר ריקודי העם הישראליים.

"קזבלן" היה מחזמר פורץ דרך: דרמה גדולה על התנגשות תרבויות בחברה שהיא כור היתוך חברתי ורעיוני.

במחזמר לילדים עוץ לי גוץ לי זוכה הטקסט השירי הנפלא של שלונסקי ללחנים פשוטים (אך לא פשטניים) המקרבים אותו לאוזני הצופים הצעירים. שירים כמו "שיר העצה" או "בוקר טוב" הם מופת ליצירת שירי תיאטרון שצבעם מקומי ישראלי (בזכות השימוש במודוס המיקסולידי ב"שיר העצה" לדוגמה) ולשימוש בתבניות מלודיות המתאימות לעברית הנמלצת של שלונסקי וחושפות את היופי שבשפה.

שירי "המגילה" (1965) ושירי ה"חומש" (1970) הם דוגמה נפלאה לקירוב חומר טקסטואלי שמקורו יידי (שירי איציק מאנגר) לתרבות הישראלית העכשווית. אין כאן שמץ של פזילה למוזיקת כליזמרים או למוזיקה יהודית מזרח אירופית, אלא יצירת קו מלודי (ראו "טווס הזהב") שיש בו נוסטלגיה לעולם שאבד (בשל מקצב הוואלס המשולש), אך גם חיפוש צבע רענן (בזכות השימוש במלודיה מודאלית).

כל ההצגות שמנינו וגם השאר (כמו "איי לייק מייק" מ־1968, או "רביזור" מ־1965) מתרכזות באופן מפתיע בחמש שנות פעילות מדהימות הן בתפוקתן והן באיכות היצירות שהועלו.

מאז כתב זלצר עוד מאות שירים, מוזיקה לסרטים, מוזיקה קונצרטנטית ועוד, אך תרומתו לעולם התיאטרון והמחזמר בישראל תישאר תמיד מיוחדת במינה ותציב רף גבוה לכל מי שינסה בעתיד להתמודד עם המשימה החשובה של יצירת תרבות ישראלית פופולרית בז'אנר חשוב זה.

פרופ' משה זורמן
אוגוסט 2008